תופעות גמילה חמורות משימוש בתרופות פסיכיאטריות 

תופעות גמילה חמורות משימוש בתרופות פסיכיאטריות

לא רק נטילת נוגדי דיכאון עשויה ליצור אלימות קיצונית. גמילה מנוגדי דיכאון עשויה להיות אלימה ביותר.

מחקרים מראים שתוך ימים ספורים בלבד, אדם יכול לחוות גמילה קשה ללא ידיעתו, מבלי שהוא מבין למה הוא מרגיש כה אלים או נוטה להתאבדות.

תסמין גמילה ידוע הוא חזרתם של התסמינים שבהם הסם היה אמור לטפל מלכתחילה. הפסיכיאטרים לרוב יגידו לך שזוהי "חזרתה של מחלת הנפש". זה לא. זו גמילה – סימן להתמכרות או לתלות.

לאחר חודשים או שנים של נטילת הסם, הגוף כבר מתרגל אליו. כשאתה מפסיק ליטול את הסם, נוצר הלם בתוך הגוף, ועכשיו הגוף צריך לחזור לתפקד בלעדיו.

במקום לזהות את תסמיני הגמילה בתור מה שהם, הפסיכיאטרים על פי רוב יתעקשו שהמטופל יחזור ליטול את הסם. מומחה אחד כינה את הנוהג הזה כ"מבואי סתום: כשמופיעות תופעות הגמילה נותנים סמים נוספים כדי להתגבר עליהן, וכך מאריכים שלא לצורך את השימוש בתרופות, ברוב המקרים לשנים רבות".(12)

במשך שנים, חברות התרופות והפסיכיאטרים הסתירו את התכונות הממכרות של הסמים שלהם.

ברגע שהיה קשה להתעלם מהעדויות והראיות שהצטברו, אחת מחברות התרופות מימנה כנס מומחים בדלתיים סגורות. שם הם החליטו לכנות את תופעה כ"סינדרום הפסקת נטילת התרופות". הכל כדי להימנע מהקונוטציות השליליות של תסמיני הגמילה.(13)

בין אם הדבר מכונה גמילה או "סינדרום הפסקת נטילת התרופות", השורה התחתונה היא כפי שאומר הפסיכיאטר דר' דייויד הילי: "קיומה של הגמילה מוכיח שישנה תלות גופנית".(14)

מקורות:

12. דר' ג'וזף גלנמולן, MD, נרתעים מהפרוזק, הוצאת סימון ושוסטר, ניו יורק, 2000, עמוד 75.

13. נרתעים מהפרוזק ספרו של גלנמולן פרק 76.

14. שרה בוסלי, יצרני סרוקסט חוזרים בהם מהטענה שהסם לא ממכר, הגארדיין הלונדוני, 3 מאי 2003.